פסק-דין בתיק ע"א 9575/02

השופט א' גרוניס:

1.        בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' עמית). בפסק הדין נקבע, כי על המערער, האפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן - האפוטרופוס), לשחרר נכסים מסוימים שהוקנו לו על פי חוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן - חוק נכסי נפקדים).

2.        הבנתה של המחלוקת המשפטית המונחת בפנינו מחייבת מתן רקע על אילן היוחסין המשפחתי של המשיבות ועל קורותיהם של בני משפחתן. בראש אילן היוחסין עומד בדיעאללה אפנדי בהאי (להלן - המנוח), בנו של מייסד הדת הבהאית. בחודש ינואר 1948 עזב המנוח את ארץ ישראל על מנת לבקר שניים מילדיו שהתגוררו בלבנון. בשל פרוץ מלחמת העצמאות נמנע מהמנוח לשוב לארץ עד חודש יוני 1949, אז חזר לישראל באישור השלטונות. ביום 24.10.50 הוכרז המנוח כנפקד אשר נכסיו מוקנים למערער. יצוין, כי לא אותר עותק של ההכרזה, אך הערה אודותיה נרשמה בפנקסי המקרקעין בהם רשומות זכויות המנוח. ביום 1.11.50, כשבוע לאחר הכרזתו כנפקד, נפטר המנוח. למנוח היו בן וארבע בנות. על פי צוואה שהותיר, חולקה ירושתו כך שרעייתו קיבלה 25 אחוזים מנכסיו, ואילו כל אחד מחמשת הילדים קיבל 15 אחוזים. המחלוקת בהליך שבפנינו נוגעת לחלקם של שלושה מהילדים, היינו ל-45% מנכסי המנוח. הבנת המחלוקת מחייבת ליתן מספר פרטים לגבי קורותיהם של ילדי המנוח. בנו של המנוח, סלאח אלדין בדיעאללה בהאי (להלן - סלאח), יצא מהארץ בחודש ינואר 1947 ונפטר בלבנון בשנת 1976. אחת מבנותיו של המנוח, סאדג' בדיעאללה בהאי (להלן - סאדג'), יצאה מהארץ גם היא בחודש ינואר 1947 ונפטרה בלבנון בשנת 1973. בת אחרת של המנוח, עפאת בדיעאללה בהאי (להלן - עפאת), יצאה מהארץ בשנת 1956 ונפטרה בלבנון בשנת 1982. סלאח, סאדג' ועפאת (להלן - המורישים) לא הותירו אחריהם צאצאים. ביום 7.12.95 הוציא המערער אישור לפי סעיפים 30(א) ו-30(ב) לחוק נכסי נפקדים, ובו הכריז על המורישים כנפקדים שנכסיהם מוקנים לו. בת נוספת של המנוח הינה המשיבה 1. בשנת 1956 יצאה המשיבה 1 מהארץ והיא מתגוררת בקפריסין. בתו הנוספת של המנוח הינה קמר בדיעאללה בהאי (להלן - קמר), אשר חיה בארץ כאזרחית ישראלית עד מותה. לקמר שתי בנות, שהינן אזרחיות ישראליות: המשיבה 2, המתגוררת כיום באנגליה, והמשיבה 3, המתגוררת בחיפה. המשיבות הן היורשות של סלאח, סאדג' ועפאת.

3.        כאמור, המנוח הוכרז כנפקד ביום 24.10.50. כעבור כשבוע נפטר המנוח וירושתו חולקה בין רעייתו וילדיו באופן שתואר לעיל. ביום 13.1.54 החליט המערער לשחרר 70 אחוזים מנכסי המנוח. השחרור נעשה מכוח סמכותו של המערער על פי סעיף 28 לחוק נכסי נפקדים ולאחר שהתקבל אישור של הוועדה הפועלת לפי סעיף 29 לחוק נכסי נפקדים (להלן - הוועדה). בהחלטת הוועדה נאמר, כי "הוחלט להמליץ על שחרור נכסי האנשים הנמצאים בארץ". היינו, 30 האחוזים אשר לא שוחררו הם בגין חלקם בירושה של סלאח ושל סאדג', אשר ישבו אותה שעה בלבנון. יצוין, כי בין הנכסים ששוחררו בהחלטה מיום 13.1.54 היה גם חלקה של עפאת בירושה. כאמור, בשנת 1956 עברה עפאת להתגורר בלבנון ולשיטת המערער הפכה היא לנפקדת והנכסים שירשה הוקנו לו מחדש. המחלוקת בהליך דנא היא סביב זכותן של המשיבות בחלקם של המורישים בירושת המנוח (45% מנכסי המנוח). נכסים אלה כוללים חלקים מנכסי מקרקעין באיזור עכו ונהריה, המוחזקים כיום על ידי המערער במושע עם בני המשפחה האחרים. המשיבות פנו למערער בבקשה כי יבטל את הכרזת המנוח והמורישים כנפקדים ולחלופין כי ייתן אישור או ישחרר את הנכסים, בהתאם לסמכותו על פי סעיפים 27 או 28 לחוק נכסי נפקדים. המערער דחה את הבקשה. ביום 2.3.00 הגישו המשיבות תביעה לבית המשפט המחוזי, בה ביקשו שיוצהר כי הכרזת המנוח והמורישים כנפקדים והכרזת נכסיהם כנכסי נפקדים נעשתה שלא כדין ודינה להתבטל. לחלופין נטען, כי על המערער לפעול בהתאם לסמכותו לפי סעיפים 27 או 28 לחוק נכסי נפקדים.

4.        בפסק הדין שניתן ביום 19.9.02 קיבל בית המשפט המחוזי את תביעת המשיבות. בית המשפט דחה את טענת המשיבות, כי מלכתחילה לא היו המורישים או מי מהם בגדר נפקדים. נקבע, כי המנוח, סלאח וסאדג' עונים להגדרת "נפקד", הן על פי החלופה הקבועה בסעיף 1(ב)(1)(II) לחוק נכסי נפקדים (להלן - החלופה השנייה) והן על פי החלופה שבסעיף 1(ב)(1)(III) לחוק (להלן - החלופה השלישית). עפאת, לעומת זאת, נכנסת רק להגדרה שבחלופה השנייה. לפי סעיף 27(א) לחוק נכסי נפקדים, בנסיבות מסוימות מחויב האפוטרופוס ליתן למי שאפשר להגדירו נפקד על פי סעיף 1(ב)(1)(III) לחוק נכסי נפקדים (החלופה השלישית) אישור שהוא איננו נפקד. בית המשפט קבע, כי סעיף זה חל על המנוח, סלאח וסאדג', על אף שהם עונים על הגדרת נפקד גם לפי החלופה השנייה. בקביעה זו הסתמך בית המשפט על פסק הדין בבג"ץ 99/52 פלמוני נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד ז 836 (1953) (להלן - עניין פלמוני). לגופו של עניין קבע בית המשפט, כי ביחס למנוח, לסלאח ולסאדג' התמלאו התנאים בהם על פי סעיף 27(א) לחוק יש ליתן אישור שהם אינם נפקדים ולשחרר את נכסיהם. לעניין עפאת, וכן כנימוק חלופי לעניינם של סלאח ושל סאדג', קבע בית המשפט כי היה על המערער לשחרר את הנכסים לפי סעיף 28 לחוק נכסי נפקדים. בית המשפט קבע, כי בגדר ההליך שלפניו מוסמך הוא לבקר, על דרך תקיפה עקיפה, את שיקול דעתו של המערער שלא לפעול על פי סעיף 28 לחוק נכסי נפקדים. בית המשפט הורה, אפוא, למערער לשחרר את הנכסים לידי המשיבות, אם על פי סעיף 27 לחוק נכסי נפקדים ואם על פי סעיף 28 לחוק.

           נגד פסק דין זה הוגש הערעור שבפנינו.

5.        השאלה הראשונה שעלינו להכריע בה היא טענת המשיבות, כי סלאח וסאדג' לא היו כלל בגדר נפקדים וכי על כן המערער לא קיבל את זכויותיהם בירושתו של המנוח. הגדרת "נפקד" קבועה בסעיף 1 לחוק נכסי נפקדים, שזו לשונו:

"1.   בחוק זה -

(א)   "נכס" כולל מקרקעים ומטלטלים, כספים, זכות בנכס, מוחזקת או ראויה, מוניטין, וכל זכות בחבר בני אדם או בניהולו;

(ב)   "נפקד" פירושו -

(1)   אדם אשר - בכל עת בתוך התקופה שבין יום ט"ז בכסלו תש"ח (29 בנובמבר 1947) ובין היום בו תפורסם אכרזה, בהתאם לסעיף 9(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, כי מצב החירום שהוכרז על ידי מועצת המדינה הזמנית ביום י' באייר תש"ח (19 במאי 1948) חדל מהתקיים - היה בעל חוקי של נכס שבשטח ישראל או נהנה ממנו או החזיק בו, בעצמו או ע"י אחר, ובכל עת בתוך התקופה האמורה -

(I)         היה אזרח או נתין של לבנון, מצרים, סוריה, סעודיה, עבר הירדן, עיראק או תימן, או

(II)        נמצא באחת הארצות האלה או בכל חלק של ארץ-ישראל שמחוץ לשטח ישראל, או

(III)       היה אזרח ארצישראלי ויצא ממקום מגוריו הרגיל בארץ-ישראל -

(א)        אל מקום שמחוץ לארץ-ישראל, לפני יום כ"ז באב תש"ח (1 בספטמבר 1948); או

(ב)        אל מקום בארץ-ישראל שהיה מוחזק אותה שעה בידי כוחות שביקשו למנוע הקמתה של מדינת ישראל או שנלחמו בה לאחר הקמתה;

..."

סעיף 1(ב)(1) לחוק נכסי נפקדים קובע, כי אדם יוגדר כנפקד בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, כי בתקופה שתחילתה ביום 29.11.47 וסופה כשיבוטל מצב החירום (שהוכרז על ידי מועצת המדינה הזמנית ביום 19.5.48), התקיימו באותו אדם אחת משלוש החלופות הקבועות בסעיף (ולגבי החלופה השלישית - סוף התקופה הוא ביום 1.9.48). השני, כי בתקופה זו היה אותו אדם הבעלים החוקי של נכס בישראל, נהנה ממנו או החזיק בו. אין חולק שהתנאי הראשון התקיים לגבי סלאח וסאדג', אולם לטענת המשיבות לא התקיים לגביהם התנאי השני. מלבד זכויות הירושה בנכסי המנוח, כך נטען, לא היה לסלאח ולסאדג' רכוש בארץ. החלק מירושתו של המנוח שאותו היו אמורים הם לרשת לא שוחרר על ידי המערער ועל כן לא התממשה זכות הירושה שלהם. משכך, לא היו הם בשום שלב בעלי רכוש בארץ ואין הם יכולים להיחשב כנפקדים. אציין, כי דומה שמבחינתן של המשיבות הדגש אינו צריך להיות בשאלה אם סלאח וסאדג' עונים להגדרה של "נפקד". עניינן הוא בשאלה האם זכו סלאח וסאדג' בחלק שלהם בירושת המנוח, או ב"זכות" לקבל אותו הנחשבת ל"נכס", ואז הוקנה חלקם בירושה למערער מידיהם, או שהחלק שלהם בירושה נותר בבעלותו של המערער בלא "נחיתת ביניים" אצלם. נפקותה של הבחנה זו היא בשאלה איזו חוליה על המשיבות "לשבור" על מנת לזכות בתביעתן. האם עליהן להראות שהיה על המערער לשחרר את נכסיו של המנוח או שעליהן לשכנע שהיה עליו לשחרר את נכסיהם של סלאח ושל סאדג'.